נשים וזכותן להגנה עצמית

מאת יונתן בלושטיין

​

בשיעורי אמנויות הלחימה שאני מעביר, אנו עוסקים פעמים רבות בסוגיות של הגנה עצמית, ובפרט בתקיפות אלימות של נשים בידי גברים. ישנם לפחות שני מכשולים פסיכולוגיים מהותיים המונעים מנשים רבות להיחלץ ממצבי מצוקה שכאלה, והתגברות על המכשולים הללו יכולה, לעניות דעתי, לסיים באופן כמעט מיידי לפחות 90% מכל אירועי התקיפה המינית - במיוחד אלה שאין מטרתם להגיע למצב של אונס. כעת אדון במכשולים הללו, ואסביר בקצרה מה יש לעשות כדי להתגבר עליהם ולהצליח להיחלץ ממצבים קשים - אפילו אם אין לכן ידע בהגנה עצמית או אמנויות לחימה כלשהן.  

​

1. המכשול הראשון טמון בעובדה המצערת כי רוב מקרי התקיפה המינית (כולל אונס) ניזומים בידי אדם שיש לאישה המותקפת היכרות מוקדת עמו. כיוון שזהו אדם שאת כבר מכירה, וייתכן והכרת כבר שנים רבות, מובן מאליו שיהיה היסוס רב בשימוש באלימות פיסית כנגדו, אף אם הוא מעוניין לפגוע בך.

​

2. המכשול השני קשור במבנה החברה שלנו, שהינו עדיין שובניסטי (אם כי פחות מבעבר, יש לנו על מה לעבוד). בחברה השובניסטית פיסיות, כוחניות, מאבקים, שרירים, ולחימה הם דברים הנחשביים 'גבריים' בצורה מובהקת, והחברה מטילה על אישה המעזה לעשות בתחומים הללו את הסטיגמה של "חסרת נשיות".

​

לצרכי דיון בענייני הגנה עצמית אמנם, אותנו לא מעניינות הסיבות ההיסטוריות, האבולוציוניות, הסוציולוגיות וכדומה למצב הזה. מה שחשובה היא ההבנה שהמכשול השני נובע מכך ש-'אלימות' היא דבר זר לרוב הנשים. גברים בחברה שלנו 'זוכים' לאלפי קרבות במהלך חייהם. כבר בגיל הרך, הם מתרגלים התגוששויות עם אבותיהם, דמויות אב אחרות, וחברים ממין זכר, ועושים זאת לעיתים קרובות. בשלב מאוחר יותר, חיי בית הספר שלהם (במיוחד בגילאי היסודי) מלאים באלימות (גם אם מערכת החינוך שלנו תטען אחרת). הם חווים אלימות כמשחק, כתוקפים, כקורבנות, וכצופים מהצד. אלימות היא משהו שרוב הגברים מבינים היטב, באופן אינטואיטיבי, כי בלי לשים לב, הם חוו ותרגלו אותה בעקביות משך הרבה שנים, ובמיוחד בשנים שעצבו את שורשי אישיותם. כמבוגרים, רובם מדחיקים את היצר האלים הזה, אך הוא קיים בתוכם. מסיבה זו, בעת תקיפה אלימה ("מכות") בין גברים בוגרים בגילאים דומים, נדיר שצד אחד יהיה פאסיבי לחלוטין - בד"כ גם הצד המותקף עושה נסיונות התגוננות, כמיטב יכולתו.

​

כאשר אישה מותקפת מינית, מחסומיה הפסיכולוגיים מונעים ממנה לעיתים קרובות להגיב, והיא קופאת במקומה. קיפאון זה מסוכן מאוד כאשר מדובר בתחילתה של התקיפה. הפאסיביות מצד האישה המותקפת מאותת לגבר התוקפן, במוחו המעוות, כאילו היא "משתפת עמו פעולה". מצב זה מעודד את המשך התקיפה והחמרתה. יתרה על כך, במידה וחלילה הצליחה התקיפה, האישה עלולה להאשים עצמה בקיפאון בו לקתה, ולהיכנס למערבולת של רגשות אשם, עד כדי מצב בו היא עלולה לשכנע עצמה שהיא הביאה על עצמה את התקיפה.

 

על כן חשוב שנבין כמה דברים:

​

ראשית, קיפאון הוא תגובה טבעית של נשים רבות לאלימות מצד גברים. קיפאון לא צריך להיות מקור לאשמה. נשים בחברה המודרנית לרוב לא עברו, כמו גברים, תהליך ארוך של חשיפה לאלימות, ולכן ייטו יותר להירתע ממנה, ויתקשו יותר להגיב לה. על כן, אסור בתכלית האיסור לעולם לתקוף אישה על כך ש-"לא התנגדה". אדרבא, שאפילו עבור אישה שחוותה הרבה התמודדויות עם אלימות בחייה, אירוע של תקיפה מינית יכול להיות כה מרתיע, שאף היא תקפא. הדבר קורה גם לגברים, ובמיוחד כאשר הם חשים שהם מותקפים בידי יריב שהוא באופן משמעותי יותר חזק או אגרסיבי מהם.

 

שנית רצוי שנדע, כי בנטיות המחשבה השובניסטיות של החברה שלנו מבחינה זו יש גם יתרונות להגנה עצמית, שנוכל לנצל. באיזה מובן?

​

התוקפן המיני או האנס הפוטנציאלי מחפש "קורבן קל". בדיוק כמו שאף שודד בנקים לא מסתער על מצודה המוקפת בצבא של שכירי חרב עם נשק אוטומטי, כך גם התוקפן המיני לא מתלהב מהרעיון של תקיפת אישה שנראה שהיא מספיק חזקה, פיסית או נפשית, כדי לתלוש לו בנשיכה אצבע או איבר רביה.

 

אמצעי המניעה הראשון לתקיפה מינית הוא, לפיכך, הקרנה של חוסן פיסי וביטחון עצמי גבוה. אך בואו נצא מהנחה שזה משהו שקשה ללמד במאמר קצר, ושלכולנו יש ימים רעים בהם אנחנו 'על הפנים', וודאי נראים או נראות חלשים, ו-'פוטנציאל לניצול' בידי כל מני חלאות.

​

בהנחה שהתוקפן החליט שאת מן 'קורבן קל' שכזה, המעבר לתקיפה ממשית או אונס אף פעם אינו מיידי. המנוול ייקח את הזמן לבחון האם הסיפור בכלל 'משתלם' לו. ייתכן והוא יעקוב אחריך קצת ברחוב, ינסה להחליף איזה כמה מילים כדי לתהות על קנקנך... אולי הוא איזה 'חבר של חברים', והוא יושב לידך במסיבה, ופתאום מתחיל ללטף לך את הברך - זה אמצעי גישוש ראשוני - הוא רוצה לבדוק כמה זמן הוא יכול להמשיך, וכמה רחוק תתני לו להגיע. הדבר יכול להתרחש לעיתים קרובות גם בקהלים גדולים וצפופים (תורים ארוכים, הופעות מוסיקה), או אפילו באולם קולנוע.

אין מה לעשות עד שהצלחת להבחין בכוונותיו של המנוול. עם זאת, מהרגע בו אדם חשוד יזם עמך מגע כלשהו, או שהבחנת שהוא עומד לעשות זאת, לעיתים קרובות ניתן לנטרלו בצורה מהירה, עם אלימות מינימלית ביותר שאינה דורשת ידע מיוחד.

 

בגלל ההתניות החברתיות השובניסטיות, הדבר האחרון שהגבר התוקפן מצפה לו, במיוחד מקורבן שהוא כבר הניח שהוא "טרף קל", הוא התנגדות פיסית. במידה וכל יד או חלק גוף אחרים הונחו עליך, יש לעשות את הבאים בלי היסוס:

​

1. להרחיק את חלק הגוף הנוגע שלו מגופך, רחוק ככול האפשר, בתנועה אלימה וחדה. למשל - דחיפה חזקה ופתאומית. זה הדבר הראשון שצריך לעשות, כי המגע הראשוני לרוב הינו עדיין בגדר "גישוש" מבחינת התוקפן. אנו מקווים כי הוא עוד לא ניסה חלילה לאחוז בך בחוזקה בכל צורה שהיא (הוא לא מניח שתנסי לברוח מיד), וכי עוד יהיה קל להעיף אותו ממך בלי הרבה מאמץ. במידת הצורך, אם הוא מנסה לגעת שוב, חזרו על ההרתעה הפיסית, והשתמשו ביותר כוח בכל פעם. לצרכי הרחקה של תוקפן שמנסה לגעת יותר מפעם אחת, אל תהססו להכניס אצבעות לעיניו או לבעוט באשכיו.

​

 2. מיד לאחר ההרחקה הפיסית, יש להרים קולך, ולהכריז על התקיפה לכל מי שרק יכול לשמוע, בהתאם למצב בו את נמצאת.  רחוב חשוך?  "הצילו!! אנס! אנס!!!". מקום הומה אדם? "תתרחק ממני! הוא נגע בי! תרחיקו אותו ממני!!".  וכדו'. אם תרימו קולכן לפני שהרחקתן את התוקף פיסית, הוא עלול לתפוס אתכן יותר חזק ולנסות להשתיק אתכן לפני שתספיקו לעשות משהו, מה שיביס את המטרה. לכן אם ניתן:  קודם להרחיק, אח"כ לצעוק. להרמת הקול יש שתי מטרות. ראשית כאמור - הרתעה. שנית, אם המטריד חושב עצמו ל-"אדם נורמטיבי מן השורה", הקריאות הפומביות הולכות להשפיל ולהעניש אותו באופן מיידי וקשה.

​

 3. אם יש בסביבה דמות סמכותית שניתן לפנות אליה - עשי זאת במידה ונראה לך שאפשר לסמוך על אותה הדמות. ייתכן ומדובר בשוטר שבמקרה עבר באזור. נהג אוטובוס או פקח ברכבת (אם המקרה אירע בתחבורה ציבורית). שומר בקניון... וכדומה. אל תפחדי לבקש עזרה. לרוב, אמנם, עצם הרמת הקול כבר תעורר תשומת ליבם של עוברי אורח במידה וישנם כאלה.

​

רוב התוקפים המיניים אינם פושעים מסוכנים, אלא סתם נבלות שמחפשים ניצול זול וציני של נשים בסביבתם. בשל כך, עצם ההלם, ההמולה והבלגן שתגובותיך המשולבות שתיארתי יגרמו, ירתיעו אותם מאוד. האירוע ייפסק בו במקום, ואינני מאמין כי אותו אדם יתקוף אותך שוב. במקרה של תוקפים מסוכנים יותר, ובמיוחד אנסים, מטרת הצעדים שתוארו היא להבהיר להם שאת לא הולכת להיות "טרף קל", ושעל כן כדאי להם לוותר כבר בהתחלה. למרבה הצער, למרות שפיתרון זה יעבוד עבור רוב ההטרדות והתקיפות המיניות, אין מדובר בפיתרון קסם להצלתה של מישהי מתקיפתו של אדם אלים ונחוש במיוחד (לשם כך רצוי לדעת הגנה עצמית).

​

כאן נכנסת אמירתי החשובה ביותר עבור כלל הנשים הקוראות מאמר זה - אנא הבינו כי למרות קיצוניותם של מעשים אלה, יש לכן מלוא הזכות לעשותם, וכי הם בלבד הגנה שקולה לפשע שאדם אחר מנסה לבצע כנגדכן. יש לכן הזכות המלאה להתגונן, וההגנה הראשונית והמיידית היא האפקטיבית ביותר. שימוש באמצעים אלה לא הופך אתכן חלילה לנשיות פחות, אלא מעצים את נשיותכן.

​

על-מנת ללמוד כיצד להניס תוקף נחוש במידה ולא צלחתן בהרחקתו, יש צורך במיומנויות הגנה עצמית. אלה ניתן להפנים ולקבל בזמן קצר, אך הן דורשות השקעה מסוימת של זמן וכן הוראה איכותית. באקדמיית טיאנג'ין, בית הספר הגבוה ללימוד אמנויות הלחימה הסיניות ו-צ'י גונג, אנו מעבירים לנשים רבות שיעורים שכאלה.

כמובן שלאחר שכבר עברת חלילה אירוע של תקיפה מינית, יש לשקול בכובד ראש פניה למשטרה. זכרו כי המשטרה לא תסכים לחקור אירוע תקיפה מינית ללא תלונתכן!  עשו בחוכמה והתייעצו עם עורך דין מומחה טרם התלונה, והוא יעזור לכן להבין האם יש סיכוי טוב להעמיד את עבריין המין למשפט. פניה למשטרה ללא התייעצות עם עורך דין מראש עלולה לסבך אתכן. בישראל יש עורך דין מתחת לכל אבן ומעבר לכל פינה – שאלו אנשים מי הוא אחד בעל ניסיון שניתן לסמוך עליו. לעיתים קרובות יסכימו לתת לכן פגישת ייעוץ ראשונית חינם.

​

חריגים למצבים שתיארתי במאמר הם מקרים בהן אתן והתוקפן נמצאים בסביבה נטולת אנשים, ולתוקפן יש במקביל סכין או אקדח. אינני יכול לתת המלצות בנושא ללא התייחסות למקרים ספציפיים, אך אומר בלבד כי התנגדות לתוקפן במצב שכזה היא בפירוש מסכנת חיים, ויש לשקול אותה רק במידה וניכר כי התוקפן מעוניין להרוג אתכן. לציין כי מדובר במקרים נדירים ביותר, ורק אנסים מסוכנים במיוחד (ולא כל תוקפן מיני) ישאו עמם סכינים או אקדחים לצרכי יישום מעשיהם הבזויים.

​

שמרו על עצמכן, וזכרו - נערה או אישה העומדת על שלה היא כזו שבכוחה להימנע ממרבית התקיפות המיניות!